פסק-דין בתיק עת"מ 47384-02-12

1.         עתירה כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן: " הוועדה המחוזית") מיום 26.7.2010 וכנגד החלטת המשיבה 2 (להלן: " הוועדה הארצית") מיום 12.1.2012, לפיהן נדחתה תלונתו של העותר כנגד עו"ד הירשמן (להלן: " עו"ד הירשמן") בגין מספר עבירות משמעתיות לפי חוק לשכת עורכי הדין, שלטענת העותר הירשמן ביצע כנגדו.

עיקרי העובדות:

2.         העותר, עו"ד הירשמן וגורמים נוספים היו שותפים יחד בקבוצה לבניית בניין במגרש משותף, הממוקם ברח'  לוי אשכול 57  א' בתל אביב, והידוע כחלקה 26 בגוש 7884                     (להלן: " הבניין"). הוסכם בין השותפים כי עו"ד הירשמן ישמש כראש הקבוצה וכנאמן של כל השותפים לצורך ניהול הבנייה של הבניין. לטענת העותר, בשלב מסויים עו"ד הירשמן שינה את תוכניות הבנייה בניגוד לידיעתו ולהסכמתו, כך שיורחבו  דירות הגג שבבעלות הירשמן ושותף נוסף על חשבון חדר המדרגות של הבניין.

העותר הגיש כנגד עו"ד הירשמן, בפברואר וביולי 2010 תלונות לועדה המחוזית בגין עבירות משמעת לפי חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: " חוק לשכת עורכי הדין"), וכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986, שהירשמן ביצע לטענתו כלפיו, כשבמרכזן אי דיווח ומסירת פרטים לחברי הקבוצה בתוקף תפקידו כנאמן שלהם. ביום 26.7.2010 הוועדה מחוזית גנזה את תלונת העותר, מאחר שהתנהלה באותה העת תביעה אזרחית בין הצדדים, שהוגשה ע"י העותר ושותף נוסף בקבוצה כנגד עו"ד הירשמן, בביהמ"ש המחוזי במחוז המרכז (להלן: " ביהמ"ש המחוזי"). הוועדה המחוזית סברה כי יש לגנוז את התלונה מאחר שיש בטיפול בה בכדי להשפיע על ההליך בביהמ"ש המחוזי. עוד ציינה הוועדה המחוזית כי המחלוקות בין הצדדים רבות ואין די ראיות לפניה לצורך הרשעה מעבר לכל ספק סביר, או בכלל, בביצוע עבירות המשמעת. הועדה המחוזית אף הוסיפה כי היא תוכל לשוב ולהידרש לתלונה לאחר מתן פסה"ד אם יהיה בממצאי פסה"ד כדי לשנות את מסקנתה.

ביום 9.1.2011 הגיש העותר, בהתאם לסע' 63 לחוק לשכת עורכי הדין, את תלונתו גם לוועדה הארצית.

ביום 16.11.2011 ניתן פסה"ד בהליך האזרחי שהתנהל בביהמ"ש המחוזי, ב- ת.א. 18932-02-10 זיילר ואח' נ' הירשמן ואח', (להלן: " פסה"ד"). לפי פסה"ד נדחתה תביעת העותר לצו עשה למתן מידע גורף על כל ענייני הקבוצה שהיו בטיפולו של עו"ד הירשמן, וחלף זאת ניתן צו פרטני למתן מידע ספציפי ברשימה מוגדרת. כמו כן, דחה ביהמ"ש המחוזי גם את הסעד של צווי מניעה קבועים כנגד עו"ד הירשמן.

ביום 12.1.2012 החליטה הוועדה הארצית לגנוז את תלונת העותר בהעדר ראיות מספיקות להרשעה, גם לאור פסה"ד שניתן בינתיים בהליך האזרחי שהתנהל בין הצדדים בביהמ"ש המחוזי.

דיון

3.         אינני מוצאת כי יש מקום להתערב בהחלטת הועדה המחוזית. ההחלטה ניתנה בטרם מתן פסה"ד בהליך שהתנהל בביהמ"ש המחוזי, והוועדה המחוזית אף ציינה במפורש בהחלטתה כי ניתן יהיה לשוב להידרש לתלונה לאחר מתן פסה"ד, אם יהיה בממצאיו כדי לשנות את מסקנתם.          לא מצאתי כי הוועדה המחוזית חרגה ממתחם הסבירות, כאשר בשל החשש שיהיה בקביעותיה כדי להשפיע על ההליך האזרחי לכאן או לכאן, העדיפה לגנוז את התלונה. הנימוק השני שציינה הוועדה המחוזית בהחלטה היה חוסר ראיות להרשעה, נימוק זה עמד גם בבסיס החלטת הוועדה הארצית לגנוז את תלונת העותר, וכפי שיבואר להלן בחינת טענות הצדדים והמסמכים שהוגשו מביאה למסקנה כי גם באשר לנימוק זה העותר לא הוכיח כי החלטות הוועדות חרגו ממתחם הסבירות.

4.         לאחר שניתן פסה"ד ע"י ביהמ"ש המחוזי, נתנה הוועדה הארצית את החלטתה בעניין תלונת העותר כנגד עו"ד הירשמן שהוגשה גם אליה. החלטת הוועדה הארצית קבעה כי היא דוחה את התלונה בהעדר ראיות מספיקות, וזאת גם לאחר שבחנה את  פסה"ד שניתן בהליך האזרחי.

לאחר עיון בפסה"ד של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי גם החלטת הוועדה הארצית לא חרגה ממתחם הסבירות. ביהמ"ש המחוזי לא קבע כי עו"ד הירשמן הפר חובות דיווח או מעל באמון. ביהמ"ש המחוזי אף דחה את עמדת העותר כי חובת הגילוי היא גורפת, וקבע כי היא מוגבלת לסבירות, מידתיות ורלוונטיות, והורה לגלות רק מסמכים ומידע מסויימים ומוגדרים. כך קבע ביהמ"ש המחוזי בפסק הדין:

"בכל הנוגע ליתר בקשות התובעים, אני סבור כי הן אינן רלוונטיות, באופן ישיר או עקיף, לפרוייקט ולתפקיד שהוטל על עו"ד הירשמן בקשר לשליחותו ונאמנותו ולא מוטלת עליו החובה לדווח או למסור פרטים אלה" .

                                                                                                         (עמ' 9 לפסה"ד).

אומנם העותר הגיש על פסה"ד הנ"ל ערעור לביהמ"ש העליון, אך כל עוד לא קבע  ביהמ"ש העליון אחרת קביעות ביהמ"ש המחוזי בעינן עומדות.

5.         יתר על כן, בכתב התביעה בביהמ"ש המחוזי נתבקשו, בנוסף לצו העשה לגילוי המידע על כל פעילות עו"ד הירשמן, גם מספר צווי מניעה קבועים; להורות להירשמן להימנע מעשיית כל פעולה המהווה שימוש באחוזי הבנייה הבלתי מנוצלים, להימנע מרישום הבניין כבית משותף ורישום הזכויות בבית המשותף, לאסור להעניק זכויות חזקה לצדדי ג' במחסנים, בחניות או בחלק כלשהו של הרכוש המשותף מבלי לקבל את הסכמת העותר ושותפו, ולאסור על עו"ד הירשמן להתקשר כל התקשרות נוספת שעשויה לגרור הוצאות עבור העותר ושותפו.

ביהמ"ש המחוזי ציין בפסק דינו (בעמ' 9 לפסה"ד), שהעותר ושותפו בסיכומיהם בהליך בביהמ"ש המחוזי ציינו " באמרת אגב בעניין וללא כל פירוט, הסבר ונימוק משכנעים" שהם  מבקשים גם לאשר כקבועים את צווי המניעה הזמניים שניתנו ע"י ביהמ"ש המחוזי  בזמנו, וכן שיינתן צו מניעה קבוע שלפיו יימנע עו"ד הירשמן מלעשות כל שימוש באחוזי הבנייה הבלתי מנוצלים לתוספת בנייה לא חוקית (לטענת העותר) על הגג. עוד ציין ביהמ"ש המחוזי כי -

"למרות שהנתבעים בסיכומיהם הרחיבו והעלו טענותיהם בעניין צווי המניעה המבוקשים כמפורט (סעיפים 183- 300 לסיכומי הנתבעים), התובעים בחרו גם בסיכומי התשובה מטעמם שלא להעלות כל טענה מהותית בעניין למעט הטענה כי הסעדים המבוקשים על ידם, מבוקשים על בסיס ההסכמות והסכמי המכר, וכי הסעד בדבר מניעת הוצאות רלוונטי בנסיבות הענין (סעיפים 61-62 לסיכומי התשובה מטעם התובעים).

        (עמ' 10 לפסה"ד)

לפיכך דחה ביהמ"ש המחוזי את התביעה לצווי מניעה כנגד עו"ד הירשמן: